״הָאָדָם הַפָּשׁוּט לוֹמֵד מִמּוֹרֶה (גּוּרוּ), מִי שֶׁעֵר זוֹכֶה לִלְמֹד מֵעֵץ וּמִי שֶׁמּוּאָר זוֹכֶה לִלְמֹד מַהֵר.״ (רמאנה מהרישי)
מתוך החיבור אל הטבע, למדתי את שמות הפרחים, חוויתי בתוכי את אותו משהו חמקמק הנקרא אנרגיה ולמדתי להבחין בשוני האנרגטי בין פרח לפרח.
לאורך השנים התמקדתי בזן-שיאצו, בלי לנוע לשיטות טיפול אחרות והעזתי לפעול מתוך ליבי ותחושותיי והדרכתי הגבוהה. מהשיעור הראשון שלימדתי, פעלתי מהבטן.
ב-1990 חוויתי לראשונה את החיבור בין פרחים למרידיאניים במהלך טיול במדבר. באותו היום אמרתי לעצמי שיום אחד יהיו פִּרְחֵי נָעֳמִי, כמו פרחי באך.
היו ברוכים
נעמי
מי אני?
שמי נעמי גולדברג. נולדתי בקיבוץ אלונים ב-1960. הטבע מסביבי היה לי למשפחה, משפחת הפרחים והעצים. בין האנשים ובחברת הילדים שם גדלתי הרגשתי בודדה וזרה וביער שמחתי ופרחתי – הייתי אני באופן חופשי ופתוח.
מתוך החיבור אל הטבע, למדתי את שמות הפרחים, חוויתי בתוכי את אותו משהו חמקמק הנקרא אנרגיה ולמדתי להבחין בשוני בין פרח לפרח.
את שירותי הצבאי עשיתי בבית ספר שדה עין גדי, מתרגשת ללא מילים מעוצמת השטפונות, הזריחות והקשתות מעל נוף מדבר יהודה. במקביל, נכנסתי לדיכאון שהוביל אותי לחלות במחלת הסרטן בגיל 21. מחלה שלימדה אותי וחיזקה את הידיעה הפנימית שמצב רגשי מביא למחלה. זו הייתה מחשבה לא מקובלת בשנות ה- 80 המוקדמות אך אני האמנתי בה. נמשכתי לעולם הריפוי המחבר גוף ונפש והדרך הובילה אותי אל זן-שיאצו – אומנות הריפוי במגע. התמסרתי כולי והיה לי ברור שבזה רוצה לעסוק בחיי.
במהלך השנים נפתח בי ערוץ הריפוי באמצעות צבעים ותבניות אור שהשתלבו בטבעיות בקורסי הזן-שיאצו שלימדתי. את התובנות הללו המחברות גיאומטריה מקודשת, צבעים ומרידיאנים, חוויתי לראשונה בהר, בג'בל בנ'ת בסיני, ברגע בו 'נעלמתי' והפכתי להיות אחד עם היקום בתוכי וסביבי, עטופה באינסוף חוטי אור ומבנים גיאומטריים. מקסים!
תמיד לימדתי את תלמידיי לחוש ולהתחבר לצ'י. בנוסף, התחלתי ללמד כוונה נוספת של בניית תבניות אור משולבות זו בזו בצבעים וגוונים וחווית השפעתם על הזרימה והריפוי. זהו לימוד שמביא רב ממדיות אל הטיפול ומשאיר את המטפל נוכח בלבד, בדיוק המשמעות של זן בתוך שיטת הזן-שיאצו.
כך אט אט נולד מודל הספירלה.
לאורך השנים התמקדתי בזן-שיאצו, בלי לנוע לשיטות טיפול אחרות והעזתי לפעול מתוך ליבי ותחושותיי והדרכתי הגבוהה. מהשיעור הראשון שהתחלתי, זה פעל מהבטן.
ב-1990 חוויתי לראשונה את החיבור בין פרחים למרידיאניים במהלך טיול במדבר. באותו היום אמרתי לעצמי שיום אחד יהיו גם פרחי נעמי, כמו פרחי באך. זה לקח כ-7 שנים אך בסופו של דבר נפתחתי והתחברתי לפרחים מתוך ידיעה פנימית ותחושתית. זה קרה כמו בילדותי, מתחת לעץ חרוב עתיק בגליל.
עוצמת הפרחים הפחידה אותי. הריפוי שנעשה באמצעותם היה מידי ועוצמתי, ואני הייתי רגילה לעבוד קשה. אולם הפרחים לא הניחו לי ובכל חורף, בזמן שאני משוטטת ביערות, המשכתי לחוש, להרגיש ולרשום רשימות.
פריצת הדרך קרתה כשהבנתי שיש קשר בין מודל הספירלה לבין הפרחים והפרחים עובדים בממדים רבים בתוך הרב-מימד.
חיי מוקדשים לריפוי
בענווה רבה אני מוכנה לומר היום שצמחה דרכי שיטה, שעובר דרכי ידע חי ועתיק, שהטבע מורי הגדול פתח אותי לשקט ולדממה שמתוכם הכל נובע.
עוצמה זו מהווה השראה לתלמידיי ולמטופליי, לפסוע אל השקט הפנימי שלהם באמצעות חיבור לאדמה ונוכחות (זן שיאצו) ובאמצעות עבודה בעומק הרב- ממדיות בקלות מפתיעה (מודל הספירלה ופרחי נעמי)
הנני מודה לכל מה שאני פוגשת בדרך, להדרכה הגבוהה שמלווה אותי ולייעוד הכה משמעותי שבחרתי לגלם הפעם בעולמנו.
ולסיום, ציטוט נוסף של פבלו קזלס:
"כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לַעֲבֹד, כְּדֵי לַהֲפֹךְ אֶת עוֹלָמֵנוּ זֶה שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לִילָדָיו"
